החלטה בתיק ת"ק 50814-05-12

1.    לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") לעיכוב הליכים בבית משפט זה לצורך הפניית הסכסוך לבוררות. לטענת הנתבעת 1, נקבע ב"הסכם שימוש והחזקה" (להלן: "ההסכם") הוראה לפיה באם תתעורר מחלוקת בין החברה לבין לקוחותיה - יופנה הסכסוך לבורר שיתמנה מטעמה.

        המבקשת סומכת את ידה על סעיף 5  לחוק הבוררות הקובע כך-

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. "

2.    המבקשת הבהירה כי כאשר לקוח מבקש לקבל גם תעודת אחריות היבואן עבור חומר הגלם אזי הוא נדרש לחתום על ההסכם האמור, ולטענתה לא מדובר בתניית בוררות הנמצאת על גבי תעודת האחריות עצמה.

3.    לטענת התובעת, חתימתה על מסמך ובו סעיף בוררות היוותה תנאי לקבלת תעודת אחריות. לגישת התובעת, התנאי הינו מקפח ופוגע פגיעה מהותית יסודית בזכות הגישה לערכאות, ועל כן אין מקום להעברת הדיון לבוררות.

4.    לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, אני סבורה שאין להעביר את הדיון בתיק דנן לבוררות, ולהלן נימוקי.

5.    כפי שפסק כב' השופט מצא ברע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ. מצפה כנרת 1995 בע"מ , פ"ד נו(5) 156, 161-164:

"כשם שדיני החוזים מאפשרים לעתים לאחד המתקשרים בחוזה להשתחרר מהתחייבות חוזית שנטל על עצמו, או לבקש את התערבותו של בית-המשפט באשר לאופן קיום החוזה, עשויים דיני החוזים בנסיבות מתאימות לשחרר מתקשר מהתחייבותו להתדיין לפני גורם מוסכם ולקיים את הכרעתו או להקנות לבית-המשפט סמכות לשינויה. אכן, גם מן ההתקשרות בהסכם בוררות מותיר החוק פתח למילוט. כך עולה מסעיף 5(ג) לחוק הבוררות המורה כי "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". אלא שזהו פתח מילוט צר, שרק במקרים חריגים עשוי לחלץ את המתקשר בהסכם מן החיוב להתדיין בבוררות (דוגמה למקרה חריג מעין זה נדונה בהחלטת חברתי השופטת דורנר ברע"א 6450/01   שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון (להלן - שמחה אוריאלי [1]), שבה נקבע כי הכללתה של תניית בוררות בחוזה אחיד המגבילה את זכות המתקשרים להגשים את זכות גישתם לערכאות, מעוררת חשש להיותה תניה מקפחת). ...

הפגיעה בזכות הגישה לערכאות נחשבת למוצדקת רק אם היא אכן נובעת מבחירתו המוקדמת של המתקשר."

6     במקרה דנן, התובעת לא בחרה "בחירה מוקדמת" להעביר את ההכרעה בסכסוך, ככל שיתעורר, להכרעת בורר. בחירה זו - אם בכלל בחירה היא -נעשתה לאחר התקנת המשטח במטבח ביתה של התובעת ולפיכך אני סבורה שאין בהסכמת התובעת לחתום ההסכם משום ויתור על זכותה לבקש כי טענותיה יתבררו בבית המשפט.

7.    יתרה מזאת, גם אם הייתי סבורה שמדובר בהסכמה חופשית וויתור מרצון על זכות הגישה לערכאות מצד התובעת, עדיין יש במקרה דנן הצדקה ו"טעם מיוחד" - כאמור בסעיף 5(ג) לחוק - שלא להעביר את הדיון בסכסוך דנן לבוררות. טעם זה נעוץ בשווי התובענה: מדובר בתביעה שהועמדה על סך של  8,600 ש"ח, ואילו הליך הבוררות הינו הליך יקר שעלותו עשויה להגיע לאלפי שקלים, עלות שאינה מוצדקת לטעמי במקרה דנן.

8. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה והעברת הדיון לבוררות - נדחית.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: